אנדומטריוזיס
אנדומטריוזיס (אנדו = פנים, מטריום = רחם) היא מחלה גינקולוגית כרונית, דלקתית, תלוית אסטרוגן שבה תאים הדומים לתאים של רירית הרחם (האנדומטריום), הרקמה המצפה את הרחם מבפנים – גדלים באזורים שמחוץ לרחם, כמו האגן, הבטן, החצוצרות והשחלות. לעיתים הם עלולים אף לגדול באיזורים מרוחקים יותר.
זוהי מחלה המאפיינת לרוב נשים צעירות בגיל הפוריות אולם לעיתים היא פוגעת גם בנערות לפני קבלת הווסת הראשונה ובנשים לאחר המנופאוזה (גיל המעבר). ההערכה המקובלת היום היא שכ־10% מהנשים בגיל הפוריות סובלות מאנדומטריוזיס בדרגות חומרה שונות.
תסמיני אנדומטריוזיס כוללים מספר מאפיינים:
- כאבי וסת קשים וחריפים יותר מכאבי הוסת "הרגילים" – לעיתים אף לפני הופעת הוסת עצמה ולעיתים במשך כחצי מהמחזור החודשי. אלה כאבים אשר מצריכים טיפול במשככי כאבים חזקים ואף גורמים לעתים להשבתת האישה מפעילות לרבות עבודה ולימודים.
- דימום וסתי רב יותר או ארוך יותר מהנורמה (או ממה שהאישה רגילה לו)
- כאבים בעת יחסי מין או לאחריהם, בעיקר כעת חדירה עמוקה אך לא בהכרח.
- הפרעות במערכת העיכול כמו עצירות, צואה רכה עד שלשולים, נפיחות בטנית, כאבים בזמן היציאות, דם ביציאות, כאבים או לחץ על פי הטבעת (בעיקר בתקופת הווסת או בסמוך לה, אולם לא בהכרח).
- כאבים כרוניים באגן
- בעיות פוריות
- לעיתים כאבים בעת מתן שתן, בעיקר בזמן הווסת.
- עייפות כרונית.
- מצב רוח ירוד, דיכאון.
איננו יודעים בדיוק מדוע המחלה קורית בנשים מסויימות ולא באחרות, קיימות מספר תיאוריות אשר לא הוכחו באופן ודאי. אחת התיאוריות הרווחות הינה "זריעה" של תאי אנדומטריום בחלל האגן לאחר שבמקום להיפלט מהגוף דרך צוואר הרחם והנרתיק, נפלטו אל האגן דרך החצוצרות.
אנו יודעים כיום שהנטייה למחלה הינה תורשתית קיימת שכיחות גבוהה עד פי שבעה של אנדומטריוזיס במשפחות בהן אובחנה בקרב מספר נשים. וכפי שציינו בתחילה, המחלה מושפעת רבות מרמת הורמון האסטרוגן.
כעת נשוחח על מנגנון הפעולה של המחלה.
כאמור השכבה הפנימית של הרחם נקראת הרירית או אנדומטריום בלעז. זוהי הרקמה אשר גדלה במהלך החודש ונושרת בעת הוסת ויוצרת את הדימום החודשי. כאשר רקמת האנדומטריום גדלה מחוץ לרחם, נוצרת מחלת האנדומטריוזיס. ניתן למצוא מוקדים של אנדומטריוזיס ברוב איברי האגן ולעיתים אף בבטן: החלק החיצוני של הרחם, חלל האגן, השחלות, המעיים, שלפוחית השתן, המרווח שבין הנרתיק לבין הרקטום (כיס דוגלס).
בזמן הווסת, כאשר יש דימום מהרחם, ייתכן גם דימום מרקמת האנדומטריום שמחוץ לרחם.
כאשר הרקמה המדממת אינה בתוך הרחם, אין לדימום מוצא החוצה מהגוף, כפי שקורה לדם הווסת, הדימום גורם במהלך הזמן להיווצרות הידבקויות בין הרקמה המדממת לבין איברים סמוכים. כמו כן בדם הוסת קיים חומר הנקרא פרוסטגלנדין הגורם לכיווץ שריר הרחם ומחמיר את כאב הוסת כאשר מופרש בחלל האגן.
בנוסף ישנם נגעים של אנדומטריוזיס העלולים להיות עמוקים ולחדור אל רקמת האגן ולפגוע בעצבים שטחיים ועמוקים באיזור ובכך לגרום לכאבים עזים.
מנגנון אחר הינו הופעת ציסטות (חללים מלאים בנוזל) בשחלות המלאות נוזל דמי ישן בצבע חום (ולכן נקראות ציסטות שוקולד) הגורמות לתהליך דלקתי מקומי וכן תופסות מקום של רקמת שחלה תקינה. ציסטות אלו נקראות אנדומטריומות.
לצערנו, אין מתאם בין חומרת המחלה האובייקטיבית, משמע ממצאים בסונר או בניתוח, לבין חומרת הכאבים מהם סובלת האישה. תיתכן מחלה מפושטת ללא תסמינים או מחלה עם מעט נגעים שטחיים המלוּוים בכאבים עזים.
איך מתבצעת האבחנה?
קודם כל מדובר בחשד קליני של רופא הנשים המטפל בעת שהמטופלת מלינה בדבר חלק או כל הסימפטומים אשר זה עתה תיארנו. במקרה כזה, מומלץ להפנות את המטופלת לרופא מומחה לתחום או למרכז המתמחה באנדומטריוזיס.
מבצעים בדיקה גופנית מקיפה ומוכוונת למחלה, אולטרסאונד גינקולוגי להערכת האגן ולעתים גם בדיקת MRI של האגן.
האבחנה הדפינטיבית נעשית באמצעות ניתוח לפקוסקופי – זעיר פולשני דרך חתכים קטנים בדופן הבטן לסריקת הבטן והאגן. במהלך הניתוח ניתן גם להסיר ולצרוב חלק או כל הנגעים הנצפים.
חשוב להדגיש כי אבחנה של אנדומטריוזיס אינה מוכרחה להיעשות באמצעים כירורגיים.
מדוע האבחון חשוב?
נדגיש ונציין כי זו מחלה כרונית אשר מספר הנשים המאובחנות נמוך באופן משמעותי מאלו החולות בה. הסיבה לכך הינה שרוב הנשים סבורות שהתסמינים הללו "רגילים" ומאפיינים את רוב הנשים המקבלות וסת. אולם לא כך הדבר, והאבחון חשוב לצורך הבנת הסיבה לסבל הרב שסובלות הנשים החולות וכן התאמת טיפול.
כמו כן מאחר ומדובר במחלה המתקדמת לרוב עם השנים, הרי אבחון וטיפול מוקדמים ככל האפשר ימנעו שנים של סבל בר-מניעה ועשויים להפחית ולהאט את קצב התפשטותה.
טיפולים לאנדומטריוזיס
הטיפול נקבע לפי חומרת הכאב או לפי חומרת התסמינים וכן בהתאם לרצון להרות, והוא מבוסס על תרופות או על ניתוח או על שילוב של השניים. בכל מקרה, הטיפול המוצע לאישה נקבע לאחר בחינת כלל השיקולים הרלוונטיים ובהתאמה אישית.
באופן כללי ניתן לחלק את הטיפול לאנדומטריוזיס נחלק לשלוש זרועות: טיפול נגד כאבים, טיפול הורמונלי, טיפול ניתוחי.
לטיפול ראשוני– עם הופעת הווסת, עשוי הרופא לתת תרופות שכיחות נגד כאבים וכן תרופות נוגדות דלקת.
טיפול הורמונלי הינו אחד הטיפולים היעילים והנפוצים ביותר, בתנאי שלא קיימת התווית נגד לו. מטרת הטיפול ההורמונלי הינה מניעה או הפחתה משמעותית של עוצמת ותדירות הוסת שכן נגעי האנדומטריוזיס מגיבים לשינויים ההורמונליים של המחזור החודשי. בהפחתת רמת ההורמונים בגוף ושמירתם ברמה יציבה, אנו מפחיתים את רמת הפעילות של הרקמה האנדומטריוטית. בניגוד לדעה אשר רווחה בעבר בדבר צורך הגוף "להתנקות" באופן חודשי באמצעות הוסת, אין צורך רפואי ממשי בוסת עצמה, במיוחד כאשר גורמת לסבל ולכאבים מגבילים.
הטיפולים ההורמונליים המקובלים כוללים: גלולות משולבות למניעת הריון שאותן נוטלים ברצף; גלולות על בסיס פרוגסטרון בלבד; התקן תוך־רחמי המפריש פרוגסטרון ותרופות מבוססות פרוגסטרון "המיועדות" לאנדומטריוזיס כגון ויזבל. ישנה גם אפשרות למתן תרופות חזקות יותר כגון אנאלוגים להורמון ה- GNRH אולם להן תופעות לוואי רבות ולכן הן נשמרות כקו טיפול מתקדם יותר. היות ומדובר במחלה נפוצה הגורמת סבל רב, המחקר הרפואי מתמקד בכל עת במציאת תרופות חדשות לטיפול באנדומטריוזיס.
טיפול ניתוחי מקובל לעשות בגישה לפרוסקופית, משמע דרך חתכים קטנים בדופן הבטן. הניתוחים מתבצעים ע"י רופאים בעלי ניסיון בניתוחי אנדומטריוזיס ומטרתם לכרות או לצרוב את המוקדים הנראים לעין, להפריד הידבקויות ולכרות אנדומטריומות.
במקרים מסוימים, כאשר ישנם מוקדים עמוקים במעי או במערכת השתן, הניתוח מתקיים במשולב עם רופא כירורג או עם אורולוג.
כאשר פונים לאפשרות של טיפול ניתוחי המערב כריתת אנדומטריומות בשחלות, חשוב מאוד להתייחס לנושא הפוריות. האנדומטריומות, ציסטות שחלתיות הנובעות מאנדומטריוזיס, הן גדולות פעמים רבות, תופסות מקום וגורמות לתהליך דלקתי בשחלה. מבחינה זו קיים הגיון להסירן בניתוח. מצד שני, בעת כריתת ציסטות שחלתיות גדולות, בעיקר דו צדדיות, עלולה להיגרם פגיעה שחלתית משמעותית לרזרבה השחלתית הנותרת ובכך לפגוע בפוריות העתידית של המטופלת.
אי לכך, לפני כל ניתוח לכריתת ציסטות שחלתיות, מומלץ לשאול ולהיוועץ ברופא המתמחה בשימור פוריות לצורך בחינת הצורך בביצוע הליך, טרם ניתוח הכריתה.
לרפואה משלימה
רפואה משלימה עשויה להצליח במקום בו הרפואה המערבית הקונבנציונלית כושלת, במיוחד במחלות כרוניות ודלקתיות כגון אנדומטריוזיס. קיים מגוון רחב של טיפולים משלימים שהמכנה המשותף שלהם הוא שינוי באורח החיים והתאמתו למחלה. בין השאר מדובר בתזונה שמותאמת לאנדומטריוזיס, פיזיותרפיה של רצפת האגן, דיקור סיני, יוגה, פילאטיס וארויגו.
שינויי התזונה לצורך התמודדות עם אנדומטריוזיס מיועדים להפחית את רמת הדלקת בגוף (שכן אנדומטריוזיס היא מחלה דלקתית כרונית). בין המרכיבים המומלצים: שמן זית, שום, ברוקולי, כורכום, ג'ינגר, תה ירוק ומזונות המכילים אומגה 3. לעומת זאת מזונות מעובדים וביניהם סוכר לבן, בשר אדום, קמח לבן ואלכוהול נחשבים למזונות מעודדי דלקת.
מומלץ להיוועץ במטפל אשר מתמחה באנדומטריוזיס, ניתן למוצאם בקלות ברשת.
מה צופן העתיד?
שני הטיפולים הטובים ביותר לאנדומטריוזיס הינם הריון וגיל המעבר.
אך מי שאינה מתכננת הריון כעת ועוד רחוקה מגיל המעבר אינה צריכה לסבול. כאמור ישנו מגוון טיפולים משלימים וקונבנציונלים, אותם ניתן להתאים אישית למטופלת, למצבה ולצרכיה.
ונסיים בסלוגן של מרפאת אנדומטריוזיס מבית חולים גדול במרכז הארץ:
יש סיבה לסבל, אין סיבה שתסבלי!
