בדיקת סיסי שלייה
בדיקת סיסי שליה היא בדיקה אבחנתית אשר נועדה לזהות עוברים בעלי פגמים מבחינה גנטית ומבוצעת בשבועות 11-13 להריון.
אז קודם כל, מהם סיסי השלייה?
בתחילת ההריון, נוצר העובר וכן השלייה אשר תפקידה להזין את העובר. סיסי השליה הינם שלוחות המעגנות את השליה לדופן הרחם ובאופן עקרוני מכילות מטען גנטי זהה לעובר עצמו.
במהלך הבדיקה, אשר בד"כ מבוצעת בגישה נרתיקית ובהנחיית אולטרה-סאונד, נלקחת דגימת תאים מסיסים אלה וכך למדים על המטען הגנטי של העובר.
יש להדגיש כי אין חדירה לשק מי השפיר עצמו ולכן אין פגיעה ישירה בעובר.
הבדיקה מיועדת לנשים המצויות בסיכון גבוה למחלות תורשתיות וגנטיות כגון תסמונות מסוימות ביניהן תסמונת דאון וכדומה.
בנוסף ניתן לשקול את ביצוע הבדיקה באם תוצאות הסקר הביוכימי הראשון או השקיפות העורפית אינן תקינות.
יתרונה הגדול של בדיקת סיסי השלייה הינו במועד בו היא מבוצעת בשלב מוקדם מאוד של ההריון, לעומת דיקור מי שפיר המבוצע בשלב מאוחר יותר (ועליו נפרט בהמשך).
מדוע זהו יתרון גדול?
מכיוון שבאם מתגלה בעיה גנטית בעובר, ניתן לסיים את ההריון, בהתאם לרצון האישה כמובן, בשלב מוקדם יחסית ובכך להקטין את הסיכוי לסיבוכים שבפעולה בשלב מאוחר יותר בהריון.
אולם מצד שני, הבדיקה כרוכה ברמת סיכון להפלה שהינה גבוהה יחסית, במיוחד בהשוואה לדיקור מי שפיר.
הסיכון להפלה בבדיקת סיסי שליה עומד על כ- 1:100 עד 1:200 מקרים.
כדי לסבר את האוזן, הסיכון להפלה בדיקור מי שפיר עומד כיום על כ- 1:1000.
חשוב להקפיד על ההנחיות לפני, במהלך ולאחר הבדיקה, על מנת להקטין למינימום את הסיכוי לסיבוכים.
